מטרת המחקר הייתה לבחון את ההבדלים המגדריים במהלך תקופת הקורונה בהתייחס לשלושה היבטים: חרדה מצבית, מימוש עצמי בהיקשר לתפקוד האדם וקוגניציה תפקודית. במחקר השתתפו 204 מבוגרים מעל גיל 60, אשר מילאו באופן מקוון שאלון דמוגרפי, שאלון חרדה מצבית (State-Trait Personality Inventory), שאלון על תחושת מימוש העצמי (Daily Functional Actualization) וכן שאלון על היכולות הקוגניטיביות התפקודיות (Daily Living Questionnaire). נמצא כי במהלך תקופת הסגר בה נערך המחקר, בהשוואה לגברים נשים נטו לחוות יותר חרדה מצבית, הן דיווחו על מימוש עצמי נמוך יותר, וכן דיווחו שחוות יותר קשיים קוגניטיביים בעת ביצוע מטלות יומיומית. כמו כן, נמצאו קשרים בין חרדה מצבית לבין מימוש עצמי בהווה וליכולת הקוגניטיבית התפקודית. בהמשך לממצאים הללו, נמצא כי מין המשתתף מימוש עצמי בהווה ויכולות הקוגניטיביות התפקודיות, הינם משתנים המנבאים את רמת החרדה המצבית.