פציעות בבית ומחוץ לו הן תאונות המהוות בעיה בריאותית משמעותית בקרב ילדי בית ספר. מחקר זה השווה את מאפייני ההתנהגות התפקודית והתפקוד הניהולי של ילדים בגיל בית ספר שחוו פציעות שכאלו לאלה של קבוצת ביקורת שלא נפצעו. נבחנו מאפייני הרקע של ילדים שנפצעו, מאפייני הפציעה ותפיסות ההורים לגבי ההתנהגויות התפקודיות ויכולות התפקוד הניהולי של הילדים.

המחקר כלל 53 ילדים בגילאי 6 עד 18 שנים. מתוכם, 32 חוו פציעות בבית ומחוץ לו, בסביבות שונות. 21 הילדים שלא חוו פציעות שימשו כקבוצת ביקורת בהתאמה לגיל ולסביבת מגורים. הורי שתי הקבוצות מילאו  שאלון דמוגרפי המתייחס לרקע של ילדיהם, מאפייני ההתנהגות התפקודית היומיומית ומאפייני פציעה וכן  את השאלון להערכת התפקוד הניהולי the Behavior Rating Inventory of Executive Function) BRIEF).

נמצא כי שישים אחוז מהילדים בקבוצת המחקר (הפצועים) אובחנו מראש עם לקויות למידה או הפרעות קשב וריכוז, לעומת אף ילד בקבוצת הביקורת (הלא פצועים). רוב הפציעות היו שברים בגפיים (60%) והתרחשו מחוץ לבית (50%). הורי הילדים שנפצעו הביעו יותר דאגות באופן מובהק לגבי ההתנהגות היומיומית של ילדיהם מאשר הורי קבוצת הביקורת ודיווחו כי ילדיהם בדרך כלל, אך לא תמיד, עצמאיים ואחראיים.

בהשוואה לילדים בקבוצה שלא נפצעה, לילדים בקבוצה הפצועה היו יכולות תפקוד ניהולי נמוכות באופן מובהק בשמונת תתי-הסולמות של ה -BRIEF, במדדים הכוללים של אינדקס הויסות ההתנהגותי והאינדקס המטא-קוגניטיבי, ובציונים הגלובליים של התפקודים הניהוליים (p < .001).

לסיכום ילדים עם אבחנות ספציפיות, מאפייני התנהגות תפקודית מסויימים וחסרים ביכולות תפקוד ניהולי עשויים להיות בסיכון לפציעות בבית ומחוץ לו. העלאת המודעות של מרפאים בעיסוק להיבטים אלה עשויה לתרום לזיהוי, טיפול ומניעת פציעות שכאלו בקרב ילדים בסיכון.