מאמר זה מציג ממצאים של מחקר איכותני פנומנולוגי על אודות החוויה של מתבגרים יוצאי אתיופיה בישראל. מדגם המחקר כלל 13 תלמידי תיכון בני 14-17 שנים, שלמדו בכפרי נוער ובקהילה בצפון הארץ ועלו לישראל 4 עד 15 שנים לפני מועד המחקר. המשתתפים רואיינו בראיונות עומק אישיים חצי-מובנים, שנותחו לאחר מכן באמצעות ניתוח תוכן. הממצאים גילו שבני נוער אלה נאבקים ללא הפסק עם אתגר ההשתלבות בחברה הישראלית. ממד המרחב ("כאן" ו"שם") שזור כרכיב מרכזי בסיפוריהם. החיים בהווה בישראל, "כאן המצוי", מאופיינים בפגיעות ובחוסר יציבות ומתוארים על רקע "שם", הזכרונות האידיליים מאתיופיה. הצעירים מדמיינים את מרחב חוויות העתיד ומעצבים אותו כ"כאן הרצוי", וכניגוד לחוויות ההווה הקשות. במרחב העתיד מצויות השאיפות להקמת משפחה ולהשגת תעסוקה ופרנסה נאותות ומעמד חברתי מכובד. ממצאי המחקר מדגישים את מחויבותם של בני הנוער שהשתתפו במחקר למשפחתם ולשימור הערכים המסורתיים של העדה האתיופית – משאב חיוני זמין שהם מוקירים – ושיוכלו להשתמש בו בתהליך השגתה של השתלבות מוצלחת בחברה הישראלית.