מחקר זה בדק את הקשר בין מדדי כתיבה (תהליך ותוצר), תפקוד יומיומי מוטורי ואיכות חיים בקרב מתבגרים בגילאי 13-18 עם דיסגרפיה. מטרותיו של המחקר היו להשוות בין מדדי הכתיבה, ביצוע פעילויות יומיומיות הדורשות קואורדינציה ואיכות החיים של מתבגרים עם וללא דיסגרפיה, ולבחון את תרומתם של מדדי הכתיבה ויכולת ביצוע של מטלות יומיומיות לניבוי איכות החיים הפיזית שלהם. במחקר השתתפו 80 מתבגרים, מחציתם עם דיסגרפיה ומחציתם בקבוצת ביקורת ללא דיסגרפיה. המשתתפים מילאו שאלון איכות חיים של ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization Quality of Life Questionnaire, Brief Version, WHOQOL-BREF), שאלון לאיתור קשיים בקואורדינציה בפעילות יומיומית (Adult Developmental Coordination Disorders- ADC) וביצעו משימות כתיבה על משטח מוחשב באמצעותו נמדדו מדדי תהליך הכתיבה (מדדי זמן, מרחב ולחץ). התוצאות הראו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בביצוע משימות יומיומיות הדורשות קואורדינציה, במדדי תהליך הכתיבה ובאיכות התוצר (קריאות) ובהערכה סובייקטיבית של איכות החיים, וכן קשרים מובהקים בין מדדי הכתיבה ואיכות החיים הפיזית. מדדי הכתיבה ניבאו 25% מהשונות בציון איכות החיים הפיזית, ותת-סולמות מדדי ה-ADC ניבאו 45.6% מהשונות. המחקר מדגיש את ההשפעות השליליות של דיסגרפיה וקשיים בקואורדינציה על איכות החיים הפיזית של מתבגרים, וקורא להתערבויות מולטי-דיסציפלינריות לשיפור תפקודם היומיומי של מתבגרים עם דיסגרפיה ובכך לשיפור איכות חייהם.