ענת אבירן

ענת אבירן, בוגרת תואר ראשון, BOT, בריפוי בעיסוק מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. סטודנטית במסלול לימודי תואר שני (M.Sc.) בריפוי בעיסוק, אוניברסיטת חיפה, הפקולטה לרווחה ובריאות.

בעלים של קליניקה לריפוי בעיסוק ילדים, אבחון, טיפול והדרכת הורים עבור ילדים מעוכבי התפתחות ולקויי למידה. עבודה במסגרת פרטנית וקבוצתית.

נושא המחקר: גישת ה-POET : ההבדלים במאפייני ההתערבות ותוצאותיה בין הורים המתמודדים עם תסמינים של ADHD לבין הורים ללא התסמינים.

Attention Deficit/Hyperactive Disorder) ADHD) היא הפרעה הקיימת אצל ילדים (גילאי 4-17), בשכיחות של כ-5% מהאוכלוסייה. ההפרעה מאופיינת בדפוס מתמשך של חוסר קשב ו/או פעלתנות יתר-פזיזות. מאפייני ההפרעה משפיעים באופן ניכר על התפתחות התפקוד החברתי, האקדמי ו/או עיסוקי של הילד (DSM-5, 2013). לילדים עם ADHD יש פי שש יותר סיכוי מבני גילם ללא ADHD לחוות קשיים רגשיים, קשיי התנהגות וקושי חברתי, ופי תשע יותר סיכוי לחוות קשיי תפקוד בתחום חיי הבית- התארגנות בוקר וערב, שגרת אחר הצהריים ( Firmin & Phillips, 2009), חיי חברה-חוסר הענות לבקשות הורה והתנהגות בלתי מותאמת לסביבה (DuPaul, McGoey, Eckert, & VanBrakle, 2001), לימודים ופעילויות פנאי- קושי במשחק חופשי, כישורים אקדמיים נמוכים (Strine et al., 2006; Barkley et al, 2008; Dupaul et al., 2001).
Barkley ו- Brown טוענים כי בבסיס ההפרעה עומדים חסרים בתפקודים הניהוליים (ת"נ). מחקרים הראו שבהשוואה לילדים טיפוסיים, ילדים עם ADHD הינם בעלי ליקוי משמעותי בת"נ מסוג: עכבה, זיכרון עבודה, וויסות רגשות, תכנון, גמישות מחשבתית ושטף מילולי (Berlin, Berlin, Bohlin & Rydell, 2004; Marzocchi et al., 2008). ת"נ השונים מתפתחים לאורך השנים במקביל להתפתחות התקינה של הילד (Levin, Culhane, Hartmann, Evankovich & Mattson, 1991). כל תפקוד מגיע לביטוי בגיל שונה ומציג מסלול התפתחותי שונה (Anderson, 2010) וניתן לראות את אותם כבר בגיל הצעיר (Thorell & Wåhlstedt, 2006).
הסביבה והמבנה המשפחתי מהווים מרכיב חשוב לכלל בני האדם לצורך גדילה והתפתחות ואחת כמה וכמה יש להתייחס למשפחות בהם המערכת המשפחתית מורכבת מילד עם צרכים מיוחדים כמו ילד עם ADHD (Buschgens et al., 2007; Cunningham, 2007; Johnson & Ohan, 2005). תסמיני ההפרעה והחסכים בת"נ משליכים על היחסים בקרב בני המשפחה כמו גם על המצב הנפשי של חברי המשפחה ועלולים להביא לחוסר הרמוניה בתוך המשפחה (Johnston & (Mash, 2002. כבר בשלב מוקדם במהלך התפתחות הילד, ההורים מראים קשיי התמודדות עם ההורות, וחווים מתח הורי (DuPaul, et al., 2001). Firmin ו Philips(2009) סוברים כי השכיחות להופעת ההפרעה גבוהה כאשר אחד ההורים מאובחן עם ADHD (Firmin & Philips, 2009). בידרמן ושותפיו (2004(Biederman et al., מציינים כי התורשה ב ADHD מוערכת בין 70-80%. במהלך שני העשורים האחרונים הוכר כיADHD אינו מוגבל לילדות אלא הינה הפרעה המופיעה לאורך כל מעגל החיים (Kessler et al., 2006).תסמיני ההפרעה מלווים כ-2.5% מהאוכלוסייה הבוגרת DSM-5, 2013)). כמו בילדות כך בבגרות קיימים שני מאפייני התנהגות אשר אינה תואמת גיל: חוסר קשב ופעילות יתר-פזיזות (Barkley & Murphy, 2006). בגיל הבגרות בקרב אוכלוסיית ה- ADHD קיימים חסכים משמעותיים בפעילויות החיים כגון: מצב עיסוקי, אקדמי, חברתי ומשפחתי (Barkley, Murphy, & Fischer, (2008. החסכים בתפקודים הניהוליים המתחילים בילדות ימשיכו לאורך מעגל החיים גם כאשר תסמיני ה-ADHD שוכחים ופוחתים (Chiang & Gau, 2014). חסכים אלו יבואו לידי ביטוי ב5 ממדים: ארגון עצמי במרחב הזמן, ארגון עצמי בפתרון בעיות, משמעת עצמית, מוטיבציה ומיקוד במטלה (Barkley & Murphy, 2006).
למעשה קיימות שתי קבוצות של משפחות: האחת- משפחה המורכבת מילד עםADHD והורה טיפוסי, והשנייה- משפחה המורכבת מילד והורה המאובחנים עם ADHD. בקבוצה השנייה, תסמיני ההפרעה אצל הורה סביר שיובילו לסגנון הורות המאופיין בחוסר עקביות לצד יצירתיות (Weiss, 2000). בקבוצה זו, הקשיים בת"נ אצל ההורה יתכן ויצרו קשיים בארגון פעילויות שגרתיות פשוטות של חיי היום יום אצל הילד מה שעלול להוביל לאווירת מתח וחוסר יציבות. באופן טבעי הורה זה יתקשה לספק רוגע, עקביות, והורות ברורה ומובנת לה הילד זקוק ( Sonuga Barke, Daley, &Thompson, 2002).
גישות טיפול הקימות כיום בשדה עבור ילדים צעירים הוא טיפול תרופתי וטיפול בהקשר מעבדתי-משחקי מחשב, גישות אלו מכוונות לשפר בעיקר את תסמיני הילד עם הADHD(תת קשב ו/או פעלתנות יתר-פזיזות) ואינן מדווחות על בדיקת ההשלכות של הצלחה בהן על תפקוד הילדים בשגרות יום יומיות (Diamond, Barnett, Thomas & Munro, 2007; Dowsett & Luvesey, 2000; Thorell et al., 2009). סיבות אלו מאירות את הצורך בקיום התערבויות נוספות מהכיוון הפסיכוסוציאלי. כאלטרנטיבה לגישות אלו ומתוך ההבנה כי ההורה הוא חלק עיקרי בטיפול בילד עםADHD (Barkley, 2011 ), טיפול מסוג הדרכת הורים נחשב כמתאים בשלב הראשוני לילדים צעירים המציגים סימנים של ADHD (Conners et al. 2001; Johnston et al., 2012).
לאור כל האמור לעיל, נעשה שימוש במחקר זה במודל לשיפור תפקודי יום יום של ילדים צעירים עם תסמינים של ADHD שהינו ממוקד בהדרכת הורים, מודל ה-POET: Parental Occupational Executive Training (פריש ,תירוש ורוזנבלום בפיתוח). מטרת הPOET היא לאפשר להורים לרכוש שפה חדשה אשר תקנה להם ידע אודות המנגנון המרכזי המקשה על תפקוד ילדיהם (תפקודים ניהוליים) כך שיוכלו להבין טוב יותר את המקור לקשייו וכן לרכוש מיומנויות באמצעותן הם יוכלו לסייע לילדם לשפר את התפקוד היום יומי שלהם בכל תחומי התפקוד בכוחות עצמם ולאורך זמן; ומכאן להיות יותר שבעי רצון מתפקוד ילדם. ייחודיות הגישה היא בפניה לילדים צעירים מגיל ארבע שנים ובהיותה מבוצעת דרך הדרכת הורים. (יעילות הגישה ומידת השפעתה על מדדים הקשורים לילדים והוריהם נחקרת כעת במסגרת עבודת דוקטורט).
בידיעתנו את ההשפעה של ה-ADHD ההורי על תפקוד הילדים כפי שתוארה לעיל, יש מקום
1. מה יהיו מאפייני ההתערבות בקרב משפחות בהן לאחד ההורים יש תסמינים של ADHD לעומת משפחות עם הורים ללא תסמינים של ADHD ?
2. האם ימצאו הבדלים בתוצאות ההתערבות בגישת POET בין משפחות בהן לפחות אחד ההורים עם תסמינים של ADHD לבין משפחות עם הורים ללא תסמינים של?ADHD