יכולת התארגנות מהווה מרכיב אחד מתוך התפקודים הניהוליים הנחוצים לביצוע תפקודים יומיומיים שכיחים. מטרת המחקר הייתה לחקור את הקשר שבין כתיבה ליכולת התארגנות בקרב ילדי בית-ספר. משתתפי המחקר היו 58 בנים בגילאי 7-8, 30 עם אבחנה של דיסגרפיה ו-28 עם כתיבה תקינה. חלוקת המשתתפים לקבוצות הייתה על פי ציון שקיבלו באבחון HPSQ (Handwriting Proficiency Screening Questionnaire). הילדים ביצעו את האבחון א.א כתב יד והוריהם מילאו את השאלון Questionnaire for Assessing Students’ Organizational Abilities-for Parents (QASOA-P). הבדלים מובהקים נמצאו בין הקבוצות עבור תפקוד בכתיבה ויכולות התארגנות. מתאמים מובהקים נמצאו בקבוצה הדיסגרפית בין התארגנות מרחבית בכתיבה לבין הציון הממוצע בשאלון  QASOA-P. רגרסיה לינארית הראתה כי ממוצע הציונים בשאלון ה- QASOA-P ניבא 42% מהשונות בכתיבה המיומנת כפי שנבדק באבחון ה- HPSQ. בהתבסס על ניתוח מסוג Discriminant Function, נמצא כי 81% מהמשתתפים הופנו לקבוצה הנכונה עבורם. תוצאות המחקר מציעות לבצע הערכה של קשיי התארגנות בילדים אשר פונים לטיפול בעקבות קשיים בכתיבה.

למאמר המלא לחץ כאן

ציטוט:

Rosenblum, S., Aloni, T., & Josman, N. (2010). Relationships between handwriting performance and organizational abilities among children with and without dysgraphia: A preliminary study. Research in Developmental Disabilities, 31, 502-509. doi:10.1016/j.ridd.2009.10.016 [I.F. 2.735 (5Y: 2.869), R1/37 Q1 Education, Special, R2/69 Q1 Rehabilitation]