רקע: ילדים עם הפרעה התפתחותית בקואורדינציה (DCD) מציגים בעיות שמוטוריקה עדינה וגסה, כושר גופני נמוך והערכה עצמית נמוכה. עם זאת, הקשרים בין מאפיינים אלו, כפי שמתבטאים בסביבות יומיומיות כגון בית-ספר, טרם הובנו לעומקם. מטרת מחקר זה הייתה לבחון את הקשרים בין ביצוע פעילויות ספורט (כפי שדווח על ידי מורות לספורט), מוטוריקה עדינה וגסה ותחושת הערכה עצמית בקרב ילדים בגילאי בית-ספר. שיטה: במחקר השתתפו 61 ילדים בגילאי 6.10-9 שנים, אשר חולקו לשתי קבוצות: 37 ילדים עם DCD ו-24 ילדים עם התפתחות תקינה ויכולות מוטוריות תקינות. המורה לספורט של כל משתתף מילאה לגביו את השאלון (Teacher Estimation of Activity Form (TEAF. כל ילד עבר את האבחון M-ABC ולאחר מכן השלים את האבחון (Perceived Efficacy and Goal Setting System (PEGS. תוצאות: בהתבסס על דיווח המורות, קבוצת המחקר הראתה רמת ביצוע ספורטיבי נמוכה יותר באופן מובהק ביחס לקבוצת הביקורת. הבדלים מובהקים נמצאו בין הקבוצות ברמת המוטוריקה הגסה, כפי שנמדד באבחון ה- M-ABC. בקרב ילדים עם DCD, רמת הביצוע בספורט קושרה באופן מובהק לציון באבחונים M-ABC ו- PEGS. דיווחי המורות ביחס לרמת הביצוע הספורטיבי ניבאה באופן מובהק את היכולות המוטורית ואת תחושת ההערכה העצמית של הילדים. מסקנות: המחקר מדגיש כי מורות לספורט עשויות לתרום לאיתור וסינון של ילדים עם DCD, ומדגיש את ההיבטים המוטוריים אשר מורידים את ההערכה העצמית של הילד. התחשבות בתוצאות אלה בהתערבות בקליניקה עשויה להקטין את ההשפעה השלילית של DCD על התפתחות הילד ועל תחושת הרווחה שלו.

ציטוט:

Engel-Yeger, B., Hanna-Kassis, A., & Rosenblum, S. (2015). The Relationship between Sports Teacher Report, Motor Performance and Perceived Self-Efficacy of Children with Developmental Coordination Disorders. International Journal on Disability and Human Development, 14, 89-96.